| ← Hosea 2/14 → |
| אמרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רחמה׃ | .1 |
| ריבו באמכם ריבו כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה׃ | .2 |
| פן אפשיטנה ערמה והצגתיה כיום הולדה ושמתיה כמדבר ושתה כארץ ציה והמתיה בצמא׃ | .3 |
| ואת בניה לא ארחם כי בני זנונים המה׃ | .4 |
| כי זנתה אמם הבישה הורתם כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי׃ | .5 |
| לכן הנני שך את דרכך בסירים וגדרתי את גדרה ונתיבותיה לא תמצא׃ | .6 |
| ורדפה את מאהביה ולא תשיג אתם ובקשתם ולא תמצא ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה׃ | .7 |
| והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל׃ | .8 |
| לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי ופשתי לכסות את ערותה׃ | .9 |
| ועתה אגלה את נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי׃ | .10 |
| והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה׃ | .11 |
| והשמתי גפנה ותאנתה אשר אמרה אתנה המה לי אשר נתנו לי מאהבי ושמתים ליער ואכלתם חית השדה׃ | .12 |
| ופקדתי עליה את ימי הבעלים אשר תקטיר להם ותעד נזמה וחליתה ותלך אחרי מאהביה ואתי שכחה נאם יהוה׃ | .13 |
| לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר ודברתי על לבה׃ | .14 |
| ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור לפתח תקוה וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלתה מארץ מצרים׃ | .15 |
| והיה ביום ההוא נאם יהוה תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי׃ | .16 |
| והסרתי את שמות הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד בשמם׃ | .17 |
| וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתים לבטח׃ | .18 |
| וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים׃ | .19 |
| וארשתיך לי באמונה וידעת את יהוה׃ | .20 |
| והיה ביום ההוא אענה נאם יהוה אענה את השמים והם יענו את הארץ׃ | .21 |
| והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יענו את יזרעאל׃ | .22 |
| וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה והוא יאמר אלהי׃ | .23 |
| ← Hosea 2/14 → |