| ← Deuteronomy 20/34 → |
| כי תצא למלחמה על איביך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי יהוה אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים׃ | .1 |
| והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם׃ | .2 |
| ואמר אלהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איביכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם׃ | .3 |
| כי יהוה אלהיכם ההלך עמכם להלחם לכם עם איביכם להושיע אתכם׃ | .4 |
| ודברו השטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו׃ | .5 |
| ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו׃ | .6 |
| ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה׃ | .7 |
| ויספו השטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו׃ | .8 |
| והיה ככלת השטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם׃ | .9 |
| כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום׃ | .10 |
| והיה אם שלום תענך ופתחה לך והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך׃ | .11 |
| ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה׃ | .12 |
| ונתנה יהוה אלהיך בידך והכית את כל זכורה לפי חרב׃ | .13 |
| רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל שללה תבז לך ואכלת את שלל איביך אשר נתן יהוה אלהיך לך׃ | .14 |
| כן תעשה לכל הערים הרחקת ממך מאד אשר לא מערי הגוים האלה הנה׃ | .15 |
| רק מערי העמים האלה אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה לא תחיה כל נשמה׃ | .16 |
| כי החרם תחרימם החתי והאמרי הכנעני והפרזי החוי והיבוסי כאשר צוך יהוה אלהיך׃ | .17 |
| למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבתם אשר עשו לאלהיהם וחטאתם ליהוה אלהיכם׃ | .18 |
| כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור׃ | .19 |
| רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אתו תשחית וכרת ובנית מצור על העיר אשר הוא עשה עמך מלחמה עד רדתה׃ | .20 |
| ← Deuteronomy 20/34 → |