| ← Proverbs 7/31 → |
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך׃ | .1 |
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך׃ | .2 |
| קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך׃ | .3 |
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא׃ | .4 |
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃ | .5 |
| כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי׃ | .6 |
| וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב׃ | .7 |
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד׃ | .8 |
| בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה׃ | .9 |
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב׃ | .10 |
| המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה׃ | .11 |
| פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב׃ | .12 |
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו׃ | .13 |
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי׃ | .14 |
| על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך׃ | .15 |
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים׃ | .16 |
| נפתי משכבי מר אהלים וקנמון׃ | .17 |
| לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה באהבים׃ | .18 |
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק׃ | .19 |
| צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו׃ | .20 |
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו׃ | .21 |
| הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר אויל׃ | .22 |
| עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא׃ | .23 |
| ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי׃ | .24 |
| אל ישט אל דרכיה לבך אל תתע בנתיבותיה׃ | .25 |
| כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה׃ | .26 |
| דרכי שאול ביתה ירדות אל חדרי מות׃ | .27 |
| ← Proverbs 7/31 → |