← Proverbs 6/31 → |
בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך׃ | .1 |
נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך׃ | .2 |
עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך׃ | .3 |
אל תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך׃ | .4 |
הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש׃ | .5 |
לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם׃ | .6 |
אשר אין לה קצין שטר ומשל׃ | .7 |
תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה׃ | .8 |
עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך׃ | .9 |
מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב׃ | .10 |
ובא כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן׃ | .11 |
אדם בליעל איש און הולך עקשות פה׃ | .12 |
קרץ בעינו מלל ברגלו מרה באצבעתיו׃ | .13 |
תהפכות בלבו חרש רע בכל עת מדנים ישלח׃ | .14 |
על כן פתאם יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא׃ | .15 |
שש הנה שנא יהוה ושבע תועבות נפשו׃ | .16 |
עינים רמות לשון שקר וידים שפכות דם נקי׃ | .17 |
לב חרש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה׃ | .18 |
יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים׃ | .19 |
נצר בני מצות אביך ואל תטש תורת אמך׃ | .20 |
קשרם על לבך תמיד ענדם על גרגרתך׃ | .21 |
בהתהלכך תנחה אתך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך׃ | .22 |
כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר׃ | .23 |
לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה׃ | .24 |
אל תחמד יפיה בלבבך ואל תקחך בעפעפיה׃ | .25 |
כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ואשת איש נפש יקרה תצוד׃ | .26 |
היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה׃ | .27 |
אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה׃ | .28 |
כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנגע בה׃ | .29 |
לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב׃ | .30 |
ונמצא ישלם שבעתים את כל הון ביתו יתן׃ | .31 |
נאף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה׃ | .32 |
נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה׃ | .33 |
כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם׃ | .34 |
לא ישא פני כל כפר ולא יאבה כי תרבה שחד׃ | .35 |
← Proverbs 6/31 → |