| ← Job 20/42 → |
| ויען צפר הנעמתי ויאמר׃ | .1 |
| לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי׃ | .2 |
| מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני׃ | .3 |
| הזאת ידעת מני עד מני שים אדם עלי ארץ׃ | .4 |
| כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע׃ | .5 |
| אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע׃ | .6 |
| כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו׃ | .7 |
| כחלום יעוף ולא ימצאוהו וידד כחזיון לילה׃ | .8 |
| עין שזפתו ולא תוסיף ולא עוד תשורנו מקומו׃ | .9 |
| בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו׃ | .10 |
| עצמותיו מלאו עלומו ועמו על עפר תשכב׃ | .11 |
| אם תמתיק בפיו רעה יכחידנה תחת לשונו׃ | .12 |
| יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו׃ | .13 |
| לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו׃ | .14 |
| חיל בלע ויקאנו מבטנו יורשנו אל׃ | .15 |
| ראש פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה׃ | .16 |
| אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה׃ | .17 |
| משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס׃ | .18 |
| כי רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו׃ | .19 |
| כי לא ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט׃ | .20 |
| אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו׃ | .21 |
| במלאות שפקו יצר לו כל יד עמל תבואנו׃ | .22 |
| יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו׃ | .23 |
| יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה׃ | .24 |
| שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים׃ | .25 |
| כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח ירע שריד באהלו׃ | .26 |
| יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו׃ | .27 |
| יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו׃ | .28 |
| זה חלק אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל׃ | .29 |
| ← Job 20/42 → |