| ← Job 15/42 → |
| ויען אליפז התימני ויאמר׃ | .1 |
| החכם יענה דעת רוח וימלא קדים בטנו׃ | .2 |
| הוכח בדבר לא יסכון ומלים לא יועיל בם׃ | .3 |
| אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל׃ | .4 |
| כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים׃ | .5 |
| ירשיעך פיך ולא אני ושפתיך יענו בך׃ | .6 |
| הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת׃ | .7 |
| הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה׃ | .8 |
| מה ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא׃ | .9 |
| גם שב גם ישיש בנו כביר מאביך ימים׃ | .10 |
| המעט ממך תנחמות אל ודבר לאט עמך׃ | .11 |
| מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך׃ | .12 |
| כי תשיב אל אל רוחך והצאת מפיך מלין׃ | .13 |
| מה אנוש כי יזכה וכי יצדק ילוד אשה׃ | .14 |
| הן בקדשו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו׃ | .15 |
| אף כי נתעב ונאלח איש שתה כמים עולה׃ | .16 |
| אחוך שמע לי וזה חזיתי ואספרה׃ | .17 |
| אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם׃ | .18 |
| להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם׃ | .19 |
| כל ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ׃ | .20 |
| קול פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו׃ | .21 |
| לא יאמין שוב מני חשך וצפו הוא אלי חרב׃ | .22 |
| נדד הוא ללחם איה ידע כי נכון בידו יום חשך׃ | .23 |
| יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור׃ | .24 |
| כי נטה אל אל ידו ואל שדי יתגבר׃ | .25 |
| ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו׃ | .26 |
| כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל׃ | .27 |
| וישכון ערים נכחדות בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים׃ | .28 |
| לא יעשר ולא יקום חילו ולא יטה לארץ מנלם׃ | .29 |
| לא יסור מני חשך ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו׃ | .30 |
| אל יאמן בשו נתעה כי שוא תהיה תמורתו׃ | .31 |
| בלא יומו תמלא וכפתו לא רעננה׃ | .32 |
| יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו׃ | .33 |
| כי עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי שחד׃ | .34 |
| הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה׃ | .35 |
| ← Job 15/42 → |