| ← Ecclesiastes 3/12 → |
| לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים׃ | .1 |
| עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע׃ | .2 |
| עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות׃ | .3 |
| עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד׃ | .4 |
| עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק׃ | .5 |
| עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך׃ | .6 |
| עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר׃ | .7 |
| עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום׃ | .8 |
| מה יתרון העושה באשר הוא עמל׃ | .9 |
| ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃ | .10 |
| את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף׃ | .11 |
| ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו׃ | .12 |
| וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו מתת אלהים היא׃ | .13 |
| ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו׃ | .14 |
| מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף׃ | .15 |
| ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע׃ | .16 |
| אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם׃ | .17 |
| אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם׃ | .18 |
| כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל׃ | .19 |
| הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר׃ | .20 |
| מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ׃ | .21 |
| וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו׃ | .22 |
| ← Ecclesiastes 3/12 → |