← Deuteronomy 32/34 → |
האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי׃ | .1 |
יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירם עלי דשא וכרביבים עלי עשב׃ | .2 |
כי שם יהוה אקרא הבו גדל לאלהינו׃ | .3 |
הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא׃ | .4 |
שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתל׃ | .5 |
ה ליהוה תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך׃ | .6 |
זכר ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך׃ | .7 |
בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני ישראל׃ | .8 |
כי חלק יהוה עמו יעקב חבל נחלתו׃ | .9 |
ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו׃ | .10 |
כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו׃ | .11 |
יהוה בדד ינחנו ואין עמו אל נכר׃ | .12 |
ירכבהו על במותי ארץ ויאכל תנובת שדי וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור׃ | .13 |
חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים עם חלב כליות חטה ודם ענב תשתה חמר׃ | .14 |
וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו וינבל צור ישעתו׃ | .15 |
יקנאהו בזרים בתועבת יכעיסהו׃ | .16 |
יזבחו לשדים לא אלה אלהים לא ידעום חדשים מקרב באו לא שערום אבתיכם׃ | .17 |
צור ילדך תשי ותשכח אל מחללך׃ | .18 |
וירא יהוה וינאץ מכעס בניו ובנתיו׃ | .19 |
ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפכת המה בנים לא אמן בם׃ | .20 |
הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם׃ | .21 |
כי אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית ותאכל ארץ ויבלה ותלהט מוסדי הרים׃ | .22 |
אספה עלימו רעות חצי אכלה בם׃ | .23 |
מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי ושן בהמות אשלח בם עם חמת זחלי עפר׃ | .24 |
מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה גם בחור גם בתולה יונק עם איש שיבה׃ | .25 |
אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם׃ | .26 |
לולי כעס אויב אגור פן ינכרו צרימו פן יאמרו ידינו רמה ולא יהוה פעל כל זאת׃ | .27 |
כי גוי אבד עצות המה ואין בהם תבונה׃ | .28 |
לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם׃ | .29 |
איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה אם לא כי צורם מכרם ויהוה הסגירם׃ | .30 |
כי לא כצורנו צורם ואיבינו פלילים׃ | .31 |
כי מגפן סדם גפנם ומשדמת עמרה ענבמו ענבי רוש אשכלת מררת למו׃ | .32 |
חמת תנינם יינם וראש פתנים אכזר׃ | .33 |
הלא הוא כמס עמדי חתם באוצרתי׃ | .34 |
לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם וחש עתדת למו׃ | .35 |
כי ידין יהוה עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב׃ | .36 |
ואמר אי אלהימו צור חסיו בו׃ | .37 |
אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרכם יהי עליכם סתרה׃ | .38 |
ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל׃ | .39 |
כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעלם׃ | .40 |
אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם׃ | .41 |
אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב׃ | .42 |
הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו׃ | .43 |
ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם הוא והושע בן נון׃ | .44 |
ויכל משה לדבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל׃ | .45 |
ויאמר אלהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצום את בניכם לשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת׃ | .46 |
כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה׃ | .47 |
וידבר יהוה אל משה בעצם היום הזה לאמר׃ | .48 |
עלה אל הר העברים הזה הר נבו אשר בארץ מואב אשר על פני ירחו וראה את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל לאחזה׃ | .49 |
ומת בהר אשר אתה עלה שמה והאסף אל עמיך כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל עמיו׃ | .50 |
על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש מדבר צן על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל׃ | .51 |
כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נתן לבני ישראל׃ | .52 |
← Deuteronomy 32/34 → |