← 1Kings 17/22 → |
ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל אחאב חי יהוה אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי׃ | .1 |
ויהי דבר יהוה אליו לאמר׃ | .2 |
לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית אשר על פני הירדן׃ | .3 |
והיה מהנחל תשתה ואת הערבים צויתי לכלכלך שם׃ | .4 |
וילך ויעש כדבר יהוה וילך וישב בנחל כרית אשר על פני הירדן׃ | .5 |
והערבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב ומן הנחל ישתה׃ | .6 |
ויהי מקץ ימים וייבש הנחל כי לא היה גשם בארץ׃ | .7 |
ויהי דבר יהוה אליו לאמר׃ | .8 |
קום לך צרפתה אשר לצידון וישבת שם הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך׃ | .9 |
ויקם וילך צרפתה ויבא אל פתח העיר והנה שם אשה אלמנה מקששת עצים ויקרא אליה ויאמר קחי נא לי מעט מים בכלי ואשתה׃ | .10 |
ותלך לקחת ויקרא אליה ויאמר לקחי נא לי פת לחם בידך׃ | .11 |
ותאמר חי יהוה אלהיך אם יש לי מעוג כי אם מלא כף קמח בכד ומעט שמן בצפחת והנני מקששת שנים עצים ובאתי ועשיתיהו לי ולבני ואכלנהו ומתנו׃ | .12 |
ויאמר אליה אליהו אל תיראי באי עשי כדברך אך עשי לי משם עגה קטנה בראשנה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרנה׃ | .13 |
כי כה אמר יהוה אלהי ישראל כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום תתן יהוה גשם על פני האדמה׃ | .14 |
ותלך ותעשה כדבר אליהו ותאכל הוא והיא וביתה ימים׃ | .15 |
כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר כדבר יהוה אשר דבר ביד אליהו׃ | .16 |
ויהי אחר הדברים האלה חלה בן האשה בעלת הבית ויהי חליו חזק מאד עד אשר לא נותרה בו נשמה׃ | .17 |
ותאמר אל אליהו מה לי ולך איש האלהים באת אלי להזכיר את עוני ולהמית את בני׃ | .18 |
ויאמר אליה תני לי את בנך ויקחהו מחיקה ויעלהו אל העליה אשר הוא ישב שם וישכבהו על מטתו׃ | .19 |
ויקרא אל יהוה ויאמר יהוה אלהי הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה׃ | .20 |
ויתמדד על הילד שלש פעמים ויקרא אל יהוה ויאמר יהוה אלהי תשב נא נפש הילד הזה על קרבו׃ | .21 |
וישמע יהוה בקול אליהו ותשב נפש הילד על קרבו ויחי׃ | .22 |
ויקח אליהו את הילד וירדהו מן העליה הביתה ויתנהו לאמו ויאמר אליהו ראי חי בנך׃ | .23 |
ותאמר האשה אל אליהו עתה זה ידעתי כי איש אלהים אתה ודבר יהוה בפיך אמת׃ | .24 |
← 1Kings 17/22 → |